(פוסט של בחורה שאינני מכיר באתר ישראבלוג)

אממממ זה היה חודש הזוי ומהיר במיוחד…

עשיתי שבת בבסיס- השבת האחרונה שאני יעשה בו- ולא כי אני משתחררת או לא עושה תורנויות יותר, אלא פשוט בגלל שעברנו בסיס… כן כן היום עברנו ממחנה ורד האלוהי למחנה מנדלר שבצומת פלוגות ליד קרית גת, גם זה חרא לי מבחינת זה שעכשיו אני אצטרך לנסוע כל בוקר וערב באוטובוסים, ויותר חרא זה פתאום מסדרים ורס"ר וצבא אמיתי. מחנה ורד היה פשוט שכונה! פשוט לא בסיס צבאי, זה היה שם כוך כזה קטן ונידח, ממש כמו בית קטן. אני אתגעגע אלייך מחנה ורד!!!!!!!!!!!! בכלל אני הכי אתגעגע לחדר שלי שם, אוף! בפלוגות יש חדר אחד לכל התורנים, אפילו לא טיפת פרטיות. מה נעשה עם השמיכות והדברים שלנו?? גררר לא כיף..

היום העברנו הכל- המשרד החדש נראה בדיוק כמו הישן… חחח לא שינינו כלום זה מצחיק… יהיה טוב!!!

השבת עברה די בסדר, הייתי עם בנות נחמדות ובאמת שעבר מהר… מה גם שארזתי את המשרד והיה לי הרבה מה לעשות…  בקיצור אני רוצה להשתחרר…  טוב? טוב!

25/12/2005 18:33 נכתב על ידי ortalin

חיים בריגרסיה

הפרוייקט חיים בריגרסיה סובב סביב הקיים לעוד רגע נעלם בניסיון התחקות אחר דמות שאינני מכיר, אותה מצאתי כשחקרתי את מחנה ורד ברשת האינטרנט והאזכור היחיד שמצאתי מלבד כתבות על הריסת הבסיס הישן ותכנונ הנדלן עליו היה פוסט אינטרנטי יחיד שהיא כתבה בהקשר המחנה ומספרת על החוויה  של הימים האחרונים בבסיס ועל המעבר משם, בין הסיפור שלה לבין מה שרואים ולבין הדימויים שנלקחו שנים אחרי שהבסיס ננטש אפשר לחוש בין הקיים לנעלם. 

בחויית המחקר הזו אני נושא איתי ארגז כלים קטן ובו: מצלמת Rolliflex T-2 סרטי צילום 120mm ומד אור קטן. שעוזר לי להתחבר לרוח ולמקום.

שם במחנה ורד אפשר להרגיש חיים של ממש ואילו בדברים הקטנים במקלחות ובחדרי השינה בכיתובים שעל הקיר או גזרי העיתון על הארון ופה כשרק שרידים נשארו מתחילה החגיגת הקיימות שאותה אני מחפש מתוך כל הריק שמסביב.